נתונים כלליים

גיל: 29

מדינה: סין

דירוג פיד"ה: 2806 (מקום 2 בעולם)

דירוג שיא: 2816 (מקום 3 בעולם)

הופעות קודמות במועמדים: 2018 (מקום 4), 2020/1 (מקום 5)

איך העפיל לתחרות: המדורג הגבוה ביותר שלא העפיל בדרכים הרגילות. החליף את קריאקין המושעה.

הזמן דוחק ותחרות המועמדים תיפתח ביום שישי הקרוב כאשר אירוע הפתיחה יתקיים מחר. עקב חוסר בזמן והפוקוס על גמר ה NBA נאלצתי לקצץ קצת ואת הפוסט על ראפורט ודודה לפרסם מחר יחד. ביום שישי, אולי כבר לאחר שתהיה אלופה חדשה בליגת הכדורסל הטובה בעולם, נפרסם את הפוסט האחרון על פירוז'ה ונוסיף הקדמה קצרה לתחרות, המבנה שלה וכו'. בינתיים ניגש אל הפייבוריט שלי לזכייה ואחד השחקנים שמקבלים הכי פחות סיקור – דינג לירן, המדורג שני בעולם. נעשה זאת לצליליהם הקלילים של השירים הנפלאים מתוך הסרט "מלך האריות" ששוחרר לאקרנים היום לפני 28 שנים. אלטון ג'ון פינת אפריקה.

החשוד המיידי

בובי פישר נפטר ב 17 בינואר 2008. מבודד, באיסלנד הרחוקה, בלי כל גינונים או מוות מכובד. הסיבה? היותו מבוקש בכמה ארצות (ובהן ארצות הברית מולדתו) והבעת דעות אניטשמיות ואנטי-אמריקאיות מובהקות. פישר אחז בלא מעט תיאוריות קונספירציה שנוגעות למערב וליהודים, מה שגרם לו לחשוד בכל מי שפגש ולהרגיש נרדף בכל אשר הלך. גורל דומה על פי הסיפורים היה מנת חלקו של פול מורפי, גדול שחקני השחמט בעידן טרום-אליפות העולם ונוכח קבוע בדיונים השחוקים על השחקנים הטובים ביותר בהיסטוריה של המשחק. מה הוביל אותם אל השיגעון הזה? ניתן כמובן רק לשער. הכניסה אל כל תחום והזדהות כמעט מוחלטת אתו יכולה להוביל למצבי קצה נפשיים ולבלבול בינו לבין המציאות. במקרה של פישר אפשר לומר בזהירות שהשקיעה בשחמט הובילה אותו אל מה שנהוג לכנות פרנויה.

מה לשחמט ולפרנויה? ובכן, בכל ענפי הספורט שאינם על הלוח אפשר לזהות באופן מובהק מי מתקיף ומי מגן. בכדורסל, הקבוצה שאוחזת בכדור היא זאת שמנסה להתקיף ולאחר מעבר הכדור אל הקבוצה השנייה ההתקפה גם היא משנה כיוון. בשחמט, בעיקר בשלבים המוקדמים שלו, אין שום יכולת לדעת באופן ברור האם ישנה התקפה ומהיכן היא תגיע. השחקנים חייבים לזהות סכנה כשהיא מופנית כלפיהם וכל מהלך מחייב התבוננות אינסופית מתוך נקודת המבט של הצד השני. גם כששחקן יוצא להתקפה הוא צריך להיות תמיד עם היד על הדופק ולשים לב לאפשרויות ההתקפה השונות של היריב שיכולות להחריב את כל המאמץ הרב שהשקיע. במילים אחרות – משחק השחמט מחייב יכולת עילאית של זיהוי סכנה, יש שיגידו פרנויה. לא מפתיע שאנשים שבלבלו את המשחק עם "החיים האמיתיים" שלהם זיהו בכל תנועה במציאות איום שהם צריכים להגיב אליו.

אחד השחקנים הידועים ביכולתו לזהות סכנות היה טיגראן פטרוסיאן, אלוף העולם התשיעי. בשיאו פטרוסיאן היה כמעט בלתי מנוצח והפסיד מעט מאוד משחקים הודות לראיית משחק שונה מזאת של קודמיו והיה מהראשונים שניסחו את מה שקרוי היום "החשיבה הפרופלקטית". מדובר בחשיבה המבכרת קודם כל את יציבות העמדה על פני מהלכים קונקרטיים ומטרתה לסגור את כל הפרצות או לחילופין לחנוק את עמדת היריב באיטיות. השחקן שמזוהה עם השיטה יותר מכל הוא אנטולי קרפוב שסגנון המשחק שלו מבוסס עליה אבל הרעיון הכללי התחיל אצל פטרוסיאן. המהלכים השקטים שעשה על הלוח היו רבי עצמה וכללו שקלול  מחושב של כל האלמנטים בעמדה והתבררו רק לאחר מהלכים רבים כקריטיים לניצחון המשחק. פטרוסיאן לא יצא להתקפה אלמלא דאג שהעמדה שלו מוגנת לחלוטין ורק מתוך הבסיס היציב הזה יצא להתקפה חסרת רחמים. היכולת הזאת הובילה את פטרוסיאן לתקופות ארוכות בהן הוא מיעט להפסיד ויצרה לו תדמית של מגן סדרתי, מה שלא תאם לגמרי את סגנון משחקו. ההגנה במשחק השחמט לעתים מסוכנת יותר מההתקפה והיכולת להצביע על הסכנות ולמנוע אותן בשלבים ראשוניים של המשחק היא אמנות דקה שאין לזלזל בה.

האימפריה השלישית?

הסטיגמה, שיש בה מן האמת, גורסת שכל דבר שיש לארצות הברית ולרוסיה גם הסינים רוצים. המאבק המשולש בין המעצמות, שיש לו צדדים פוליטיים וחברתיים רבים, מוביל לרצון של כל מדינה להקדים את האחרות בכמה שיותר תחומים. ברית המועצות באמצע המאה ה 20 הייתה הדומיננטית ביותר בתחום השחמט, ואף לאחר השנים הקצרות של בובי פישר היא המשיכה לשלוט בענף (קארפוב, קספרוב וקרמניק, שלושת אלופי העולם שלאחר פישר, הגיעו משם). רק בעשור האחרון ארצות הברית הפכה להיות מעצמה של ממש בתחום השחמט, בין השאר הודות להגירה מאסיבית של שחמטאים או של הוריהם אל המדינה. פביאנו קרואנה (הורים מאיטליה, ייצג את המדינה בעבר), לבון ארוניאן (ארמניה, עבר לארה"ב לפני כשנה), , ווסלי סו (נולד בפיליפינים), היקארו נקמורה (נולד ביפן) ולניאר דומינגז-פרז (קובה, עבר לארה"ב ב 2018) הם חמשת המדורגים הראשונים של ארצות הברית. וכל מילה מיותרת.

היה מאוד הגיוני לחשוב שאם רוסיה וארצות הברית הן שתי המעצמות הגדולות בתחום השחמט הרי שסין תעשה את מירב המאמצים בכדי להדביק אותן. אחרי הכל, היכולת הסינית לתפוס כישרונות צעירים ולייצר עבורם סביבה אולטימטיבית למצוינות ומשמעת נראית פעם אחר פעם על הפודיומים של האולמפיאדה. משחק השחמט מייצג עבור רבים סמל לעליונות אינטלקטואלית שכל מדינה הייתה רוצה להתפאר בה. סין, כמו שזה נראה, התחילה את העניין שלה בשחמט יחסית מאוחר, בעיקר הודות לשחקן הטוב ביותר שהעמידה דינג לירן. ייתכן שההתקדמות האיטית בשחמט נבעה מהעיסוק המאסיבי במשחק הגו, שנחשב למורכב וקשה יותר משחמט. מעניין לראות שההצלחה השחמטאית הסינית באה בעיקר בגזרת הנשים, כאשר אלופת העולם הנוכחית ג'ו וונג'ון (מחזיקה בתואר כבר ארבע שנים) מגיעה מסין והשחקנית הטובה ביותר כיום (ואחת הטובות בהיסטוריה) חו יפאן שפרשה ממשחק פעיל לטובת הקריירה האקדמית שלה גם היא מגיעה מהרפובליקה העממית של סין. 4 מתוך עשרת המדורגות הראשונות בעולם באות מסין שכרגע שולטת ביד רמה בענף הנשים. בגזרת הגברים היחיד בעשירייה הראשונה דינג נמצא הרחק למעלה כאשר המדורג שני, וונג האו (שפרש רשמית ממשחק) נמצא במקום ה 19. דווקא השכנה מדרום, הודו, הביאה לעולם השחמט אלוף עולם ממולדתה, מה שהוביל לפריחה עצומה של השחמט במדינה והיא יכולה להתפאר בכמה פרוספקטים צעירים שכבר בשנים הקרובות הולכים לכבוש את הצמרת העולמית. הודו היא בית גידול אפקטיבי ויעיל והיא מתנהלת באופן די חברתי כאשר ניתן לראות חברויות רבות בין השחקנים. המדינה לקחה על עצמה לייצר תוכן מסיבי באינטרנט בתחום כאשר עיתונאי השחמט ההודים נמצאים בכל פינה, בראשם השחמטאית טניה שאחדב והקריין החמוד סאגר שה.

האדם הכי שקט בסבב

דינג לירן הוא אחד השחקנים החמודים ביותר בסבב. הוא עדיין מתגורר עם הוריו וכל הכסף שהוא מרוויח מהתחרויות הולך לחשבון הבנק שלהם. אפשר לראות בראיונות שכל העסק מביך אותו ושהוא היה מעדיף לחזור אל החדר ולעבור על עמדות. האופי שלו לא אמור לתאום את המשחק חסר הפשרות והאכזרי לפרקים שהוא מביא ללוח. דינג מחזיק ברצף השלישי הארוך ביותר של משחקים ללא הפסד (היה שני לטיביאקוב אבל אז קרלסן עקף את שניהם), חלקו היה בתחרות המועמדים בשנת 2018. היכולת שלו לזהות סכנות ולדעת לברור את ההיבטים החשובים ביותר בעמדה מזכירה במקצת את סגנון המשחק של פטרוסיאן ומקשה מאוד על שחקנים בשלב אמצע המשחק המורכב. היכולת שלו לראות קדימה ולהעריך נכון את העמדה הובילה לאמירה של דניאל דובוב לפני אחת התחרויות ש"אסור להקריב כלים מול הסינים". ביצוע מהלכים חשודים מול דינג זאת כמעט משימה שנידונית לכישלון והיא מצריכה זהירות יתירה.

למרות היותו השחקן הטוב ביותר שסין העמידה מעולם לצד ההערכות שהוא הפייבוריט לזכות בתחרות הקרובה וגם בקודמת (חווה פתיחה נוראית בסיבובים הראשונים), מאוד קל לא לשים לב שהוא בכלל קיים. אור הזרקורים מופנה בעיקר לחזרה של נקמורה, לסיכויים של נפו לקחת את התחרות שוב וכמובן לציפייה לראות את פירוז'ה מניף את הגביע. אבל אם יסתדרו הכוכבים ודינג יצליח להתמודד עם הלחץ של המעמד הוא הפייבוריט שלי לקחת את כל הקופה. קרלסן התבטא לא פעם בעניין וראה בדינג הפייבוריט בתחרות הקודמת והיה נראה שהוא גם חושש מפניו. הם שיחקו מעט מאוד משחקים יחסית (קרלסן ניצח באחד, כל השאר נגמרו בתיקו) וייתכן מאוד שאלוף העולם יצטרך להזיע בשביל להכניע את השחקן השקט. אם יזכה בתחרות ואולי גם באליפות העולם הוא יהיה אלוף העולם השקט וחסר הכריזמה שידע הענף, בטח לאור תקופה של סיקור תקשורתי נרחב וכמות אוהדים גדלה. בראיון הזכייה שלו יהיה קשה מאוד להבין מה הוא ממלמל ולוחש למיקרופון אבל על הלוח, איפה שהכסף מונח באמת, הוא מדבר מאוד חזק.